על כריכת הספר "אמוק" בהוצאת תרמיל מסופר כי "בשנת 1942 כשהחלו להסתנן הידיעות על מעללי הנאצים באירופה שקע [צווייג] בייאוש ושלח יד בנפש רעייתו ובנפשו". זוהי טענה חדשה מבחינתי, כי למיטב זכרוני המעורפל הם התאבדו יחד. נראה שהאינטרנט מסכים איתי פה אחד.
על כריכת הספר "אמוק" בהוצאת תרמיל מסופר כי "בשנת 1942 כשהחלו להסתנן הידיעות על מעללי הנאצים באירופה שקע [צווייג] בייאוש ושלח יד בנפש רעייתו ובנפשו". זוהי טענה חדשה מבחינתי, כי למיטב זכרוני המעורפל הם התאבדו יחד. נראה שהאינטרנט מסכים איתי פה אחד.
ספר די מדהים, אמוק
מעניין! יש עוד לפחות תרגום אחד של "אמוק" – של צבי ארד בזמורה ביתן. תרגום טוב. ואיך התרגום של של שמעון הלקין בתרמיל (לשעבר הוצאת בוטיק של משרד הביטחון או משהו, לא?). בטח תרגום טוב. הלקין אדם דגול.
מכל המקורות שיש לי צוויג ואשתו התאבדו בצוותא, אבל לא הצלחתי לברר איך בדיוק הם נפטרו מעול העולם הזה, שהרי, למשל, אם היה ברשותם אקדח אחד ויחיד, כמו למשל להיינריך פון קלייסט וחברתו אי שם במאה הי"ט, אזי היה על אחד מהשניים להרוג את זולתו ואז להתאבד. ככה זה עובד. ואם, למשל, התאבדו הצמד בנטילת רעל, אזי ייקח לו כל אחד מנת תרעלה ויבלענה בעצמו, ובא לציון גואל.
אם כך – יש לברר איך התאבדו הסופר ואשתו, ואז יתבהר, אולי, סיפור המעשה.
עוד מחשבה – תרמיל, כאמור, הייתה הוצאת ספרים איכותית במסגרת משרד הביטחון. אני למדתי עם השנים להטיל ספק בכל הודעה של דו"צ. אולי יש כאן פשוט דוגמא מוקדמת לדיס-אינפורמציה צה"לית סטנדרטית.